• רפאל

כלים לנגרות מסורתית - ממה מתחילים.

עודכן ב: לפני 18 שעות

התחלתם להכנס לעולם נגרות האומן (או נגרות מסורתית, או מלאכת העץ, או איך שלא קוראים לזה היום), ואתם רוצים לסדר איזה פינת עבודה חמודה בחצר או במחסן או בנגרייה שירשתם (נשבע שיש כאלה). רק….. מאיפה מתחילים?


יש כל כך הרבה גישות ומידע שם בחוץ, שאפשר ללכת לאיבוד. אני אנסה לצייר כאן את התמונה כמו שאני רואה אותה.


לפעמים במהלך קורס הנגרות אצלנו, שואלים אותי את השאלה הנצחית - "אז איזה כלים לקנות קודם?" - ובדרך כלל הייתי עונה - "תתחיל עם מה שנראה לך שאתה באמת צריך ותמשיך משם". רק שהתשובה הזאת לא כל כך מספקת... אז כאן זה הנסיון שלי לתת תשובה יותר מקיפה.

כמובן, כל הנהרות מובילים אל הים, וזה רק הנהר שאני רואה, אבל הוא עובד וטוב לי איתו, וגם לתלמידים שלי (בגדול, חוץ מכמה סוררים שמתעקשים לעשות דברים על דעתם. שזה כמובן מבורך.) בואו נתחיל.

(אגב, בכל שאלה אפשר פשוט לדבר איתי כאן בוואטסאפ. אל תתביישו.)




דבר ראשון, הייתי אומר - תתחילו רק עם מה שאתם חייבים, ותרכשו בהתאם לצורך, ובהתאם לסוג הרהיטים שאתם רוצים לבנות. נכון, כיף לעוף על תחושת ההתחדשות, בטח כשמדובר בכלי עבודה, אבל לא פעם ראיתי אנשים שמים הרבה כסף על כלים שלא ממש ישמשו אותם, וחבל.


חוץ מהעניין הכספי, יש גם קטע רגשי מיוחד בעיני שאתה בונה את הארסנל שלך לאט ובטוח, כמו קצב העבודה. ככה אתה גם מוצא את עצמך מחובר יותר לכלים ולמלאכה. תוסיפו לזה את העובדה שחלק מהכלים אפשר להכין בעצמנו (מקצועות ידניים, מפסלות, סכיני גילוף וכו' - עוד על זה בהמשך) ואז בכלל אליפות.


גם אני, שהמלאכה הזאת היא חיי - תסתכלו על פינת העבודה שלי, אין לי יותר מידי כלים, יש לי את מה שאני צריך, פה ושם איזה משהו מיוחד. אני לא אספן (שום דבר נגד אספנים, רק לי קצת צורם לראות כלים מעלים אבק).


עכשיו נכון, העובדה שאני משתמש במכונות פוטרת אותי מהצורך בכל מיני כלים מיוחדים. מבחינתי המכונות שלי הן כלים מדהימים לא פחות מכלי היד ואני מחובר אליהן באותה מידה, ולא הייתי מוותר עליהן. הנגזרת של זה היא שבתמורה לידע שלי במכונות, יש כלי יד שכמעט ולא נגעתי בהם ,ואני לא בר סמכא להגיד אם הם טובים או לא, או איך להשתמש בהם. כמובן, אני מבין מאד את מי שבוחר לא לעבוד עם מכונות נגרות, אבל אני חושב שלרוב הגישה השלילית לגביהן נובעת מניסיון לא טוב, חוסר הבנה של המכניקה וטכניקות עבודה לא נכונות\בטוחות.


איפה לקנות? בארצנו יש כמה חנויות וירטואליות שעושות עבודה טובה: Dovetools, Tool Eden, ותירוש. לכל אחד קולקצייה וספקים שונים, שווה לחקור את הכל. לדעתי בכל במחירים סבירים לגמרי, ובכלל זה טוב לתמוך בבראנז'ה המקומית. וכמובן יש אמריקה, וקנדה, וגם באירופה - בעיקר אנגליה וגרמניה. כל אחד ולאן שידו מגעת.


אוסיף ואומר כאן שאם כל זה מעניין אתכם ואתם רוצים להמשיך לקבל תוכן איכותי באופן קבוע, אתם מוזמנים להירשם לניוזלטר שלי, כאן.


אז אחרי כל ההקדמה הזאת, הנה רשימת הכלים הבסיסית שאני ממליץ עליה (עם אופציות בונוס למי שרוצה להתפנק או ללכת עד הסוף):


(הרשימה מתעדכנת מידי פעם אם נזכרתי במשהו או שיכנעו אותי אחרת)



כלי יד מומלצים:


- שולחן נגרים: אני נפגש הרבה עם הרצון לבנות שולחן נגרים כפרוייקט ראשון, וברור שזה מדהים. לדעתי, תקנו את השולחן, תתחילו לבנות רהיטים. גם כי הוא קצת מורכב ומסורבל כפרוייקט ראשון (תלוי איזה סוג שולחן כמובן, אבל בכל זאת), וגם העובדה שפרזול טוב הוא יקר, פלוס המשלוח, שלא לדבר על זמן העבודה, וכבר הרבה יותר כלכלי לקנות שולחן סבבה. יש היום בארץ כמה יבואנים שמביאים שולחנות סבירים עד טובים, בטווח מחירים של 1500-6000₪.

אני מעדיף שולחנות בסגנון גרמני מאשר סגנון שוודי (הבדל במלחצי הצד). את השולחנות בבית הספר הבאתי מאיש נחמד בשם אלי אשלים שמארגן את היבוא שלהם מגרמניה, לדעתי אין לו אתר. צרו איתי קשר אם אתם רוצים שאחבר ביניכם. לגבי אופציות אחרות, קשה לי להמליץ על יבואן מסויים בארץ. זה תחום שאמנם התפתח בשנים האחרונות - פעם אף אחד לא יבא את הדברים האלה ככל שאני יודע - אבל עדיין לא מפותח מספיק כדי שיהיה היצע רחב. שולחנות נגרים יד שניה בארץ הם לרוב במצב עבודה רע מאד אחרי התעללות ארוכת שנים, וכמעט תמיד לא מצדיקים את המחיר שנותנים להם (תרבות הוינטאג' וכו'). אלא אם כן השולחן הגיע מנגר שאתם סומכים עליו, לא הייתי נכנס להרפתקה של לנסות ליישר שולחן כזה - הרבה פעמים נתקלים במסמרים או שאר חלקים מוזרים שהורסים לך את הלהב.


- אבני השחזה: אני משתמש באבני מים, בגרעינים 1000 + 8000 (עדיף אבנים נפרדות), של חברת Norton. גם גרעין 6000 במקום 8000 עושה את העבודה יפה. בבית הספר התלמידים משתמשים באבן 1000\6000 דו צדדית של חברת King והיא סבבה לגמרי.

עמדת ההשחזה שעשיתי, עם האבנים האהובות עלי. פרוסות של ינבוט ושקד מארחות חברה

- אבן יהלום להשטחת אבני ההשחזה (ATOMA גרעין 400). זאת צפרדע שצריך לבלוע אבל אי אפשר להתחמק מזה שלהב ישר מתקבל מאבן שטוחה. יש וידאו בו אני מסביר על תהליך ההשטחה כאן.


- גלגל השחזה (משחזת): מבסס את זווית הלהבים ומפנה את רוב החומר ככה שהרבה יותר קל להגיע לתוצאות אחר כך עם אבני המים. חלק בלתי נפרד מהעבודה. עם כמה התאמות, אפשר לעבוד איתו בנוחות בכל זווית שרוצים. (וידאו על זה כבר צולם ויצא בקרוב!). אבן יהלום קטנה לאיפוס הגלגל היא גם חובה, לא סיפור יקר בסך הכל.


- מפסלות: הייתי הולך על סט בסיסי של חמישה גדלים. יש חברות ביניים כמו Dictum או Luban שמביאים לארץ והן סבבה לגמרי. (של Dictum אני מעדיף את הקטנות יותר. אני עובד עם מפסלות של Lie Nielsen, שהן יקרות משמעותית וטובות מאד (המפסלות של Luban דומות להן בצורה).

חלק מהמפסלות שלי הכנתי על ידי הסבה של שופינים ישנים והכנת ידית - פרוצדורה מספקת וכיפית ממש.

כמה מפסלות נבחרות: הראשונה מימין היתה פעם שופין שסבא שלי הביא איתו מדרום אפריקה. השניה מימין של "לי-נילסן", יש לה עוד כמה אחיות. השאר גם מתוצרת עצמית לפעולות מיוחדות

- מקצוע בלוק פליין מס׳ 102(Block Plane) - זווית נמוכה. כמה קטן, ככה ורסיטלי. מיישור משטחים קטנים, ליישור קצוות וגדעים, ועד טיפול נוח בפינות ליצירת ריכוכים ופאזות, זה המקצוע שאני משתמש בו הכי הרבה. גם אני וגם התלמידים בקורסים משתמשים במקצועות של Lie Nielsen, כי זה מקום אחד שלא יכולתי לעשות בו שום פשרות מבחינת האיכות. יש גם רפליקה די טובה וזולה משמעותית של חברת Luban. הערה קטנה וחשובה: אף להב לא מגיע מוכן לשימוש, גם אם הוא מיצרן טוב מאד. חייבים להשחיז אותו, ולהשחיז אותו טוב. כל להב מורכב משני מישורים שפוגשים אחד את השני, ואת שניהם אנחנו רוצים ללטש. יש וידאו שעשיתי על ההכנה של המישור הראשון - בסיס הלהב - כאן. על המישור השני - זווית הלהב - צילמנו וידאו והוא בדרך :)

מקצוע הלי נילסן שלי מבסוט על עצמו

- מקצועה בלוק פליין # ½60. מוצק וכבד יותר, יש בו את האפשרות לסגור את פתח הסוליה קרוב מאד ללהב בזמן ההקצעה, ככה שהסיבים נתמכים ולא נקרעים, גם אם עובדים נגד כיוון הסיבים (תכונה שאי אפשר להמעיט בערכה). בנוסף, צידי המקצוע הם ב 90 מעלות אליו, דבר שמאפשר לעבוד איתו עם שוטינג בורד (Shooting Board), לעומת ה-102 בעל הצורה היותר ארגונומית ונוחה יותר לפעולות ביד אחת. לי יש Lie Nielsen, הגרסה של Dictum היא גם מאד מוצלחת לדעתי ויש כמה כאלה לשימוש התלמידים, במקרים בהם ה-102 לא מצליח להתמודד עם הסיבים.


-מקצוע גדול יותר. מקצוע זווית גבוהה (ג'ק, או סמוט'ינג, מספר 4, או איך שלא תקראו לזה). למשטחים גדולים יותר, אתה מן הסתם רוצה מקצוע גדול יותר, גם ברוחב וגם באורך. ככלל, ככל שהמקצוע רחב יותר הוא משמש להחלקה (Smoothing), וככל שהוא צר וארוך יותר הוא משמש ליישור (Jointing). סטלני מספר 4 או 4.5 הם גודל קלאסי שמשמש לגם וגם, ומכאן השם Jack. גם כאן, אפשר ללכת על רמת הביניים הטובה, או על קלאסיקת איכות של לי נילסן, או על חלליות ההיי-טק של Veritas, חברה קנדית שבשנים האחרונות מעלה את רף הפרימיום בעולם כלי היד.

אני, למען האמת, מעדיף בהרבה את מקצועות העץ סטייל Krenov שבניתי לעצמי - בעיקר בגלל נוחות העבודה (תחושה של עץ בידיים וצורה שמגולפת בול ליד שלי ולשימוש הספציפי), בשילוב של להבים תוצרת Hock המיובאים לארץ. תלמידים שבאים אלי לטווח הארוך או לקורס מתקדם תמיד בונים להם גם מקצועת עץ בגודל טוב לשימוש כללי.

לגבי גדלים נוספים או מיוחדים, הייתי מחכה ורואה מה באמת הצרכים שלי, מה גודל הרהיטים שאעבוד עליהם, באיזה מכונות אשתמש, אם בכלל, וכו'.

חלק ממקצועות העץ שלי (מידי פעם מצטרף עוד אחד למשפחה)

- פטיש לכיוון מקצועות - יש כל מיני, מערביים ויפניים. נפוץ מאד גם להכין פטיש כזה בעצמך. יצא לי להכין לא מעט כאלה. בסך הכל זה פטיש קטן. יש כאלה שצד אחד שלהם הוא מברג לפתיחת שובר השבבים של מקצועות זווית גבוהה. אני משתמש בפטיש מעולה של חברת Glenn Drake האמריקאית, יש אופציה זולה ונוחה של Stanley.


- פטיש מפסלות (כבד יותר). אני מאד אוהב את הפטישים היפניים - הם יצוקים וכבדים, והרבה פחות מסורבלי מהנבוטים הענקיים הידועים כ Mallet.

מימין: פטיש כיוונון מקצועות של גלן דרייק, פטיש כיוונון מתוצרת עצמית, ופטיש מספלות יפני 375 גרם

- זוויתן. כי אני חייב לדעת אם הדברים ישרים ובתשעים מעלות. אם כבר, אז זוויתן מתכוונן שפותח עוד ים של אפשרויות סימון, והסרגל הנשלף שלו גם מאד שימושי בכל מיני סיטואציות. אני ממליץ על הגודל הבינוני (15 ס"מ) של חברת Starrett האיכותית מאד, התועלת לעומת העלות היא באמת אדירה (קיימות גם אפשרויות זולות יותר, והן בסדר, אבל איכות הייצור לא מתקרבת). ואם אפשר, אז גם את הורסיה של 30 ס"מ - הסרגל הארוך מאד עוזר לבדיקת משטחים, קצוות, סוליות של מקצועות ושאר ירקות. ואם בכלל אתם רוצים לעוף על עצמכם, הזוויתן הקטן של Starrett (ידוע גם בכינוי "Little Buddy") הוא באמת חבר מדהים (בשוטף ובמיוחד לבדיקת מחברי זנב יונה) אם כי היקר מבין כולם, משמעותית.


נבחרת הזוויתנים המתכווננים שלי (כמעט כולם של סטארט). תראו את הקטן החמוד הזה. למעלה יש גם סרגל ישר ויצוק של וריטאס

- מסור יפני דוזוקי קטן (עם ראש להב קשיח) ליצירת מחברים, קיצור חלקים ושימוש כללי. אני משתמש מושבע של מסורים יפניים לעומת מערביים. נוח לי מאד שהם קלים ודקים, היד שלך קרובה אל החומר והחיתוכים נקיים. אפשר להוסיף גם מסור יפני גדול יותר ללא ראש קשיח לפיצול קורות גדולות לאורכים קצרים יותר.


- סרד סימון - מעולה לסימון מיקום מדוייק לחיתוך מחברים, במיוחד מורטיס וטנון - נותן חריץ פיסי אליו אפשר להכניס את המפסלת למעבר האחרון. אני משתמש בו גם לחריצת המיקום של מגרעות לפני העברה על רוטר כדי למנוע שבירה של הסיבים מעבר לגבולות הגיזרה. Veritas מייצרים סרד מעולה ויחסית זול לדעתי. אני משתמש ב Tite-mark של חברת Glen Drake האמריקאית. כלי מעולה.


סרדי סימון

- שופינים - אני אוהב מאד שופיני "הביליס" שטוחים. אחד קטן ואחד גדול יותר מספיקים לרוב הצרכים.


- עיפרון מכני של Steadler - Mars Technico, ומחדד מתאים. הקצה הדק והמתכוונן מאפשר לסמן מיקומים מדויקים למחברים. אני משתמש בו כל הזמן, וביצירת מחברי זנב-יונה הוא בלתי ניתן להחלפה מבחינתי. אפשר למצוא אותו ברוב החנויות לכלי כתיבה.


- מסקינגטייפ כחול ("Blue tape"\"Painters tape") של חברת 3M - מעולה לסימון, חציצה מגימור, הדבקה (הגמישות שלו משמשת כעין כליבה) ובכלל פשוט כיף להשתמש בו. ויש לו ריח נעים. מוצאים באמאזון.


- דבק דו צדדי לבן של חברת ipg, USA. חזק, אמין, מתקלף בלי להשאיר סימנים. מעולה לקיבוע זמני של חלקים. מוצאים גם כן באמאזון.



מכונות נגרות מומלצות:


תכלס, אפשר להסתדר בלי מכונות. אבל הן יכולות לתת כל כך הרבה. הנה המכונות שמבחינתי הן הבסיס לעבודה:


  • מסור סרט. אם הייתי צריך לבחור מכונה אחת, היא היתה מסור הסרט. בגלל חיתוכי האורך, ואפשרויות הפריסה והפיצול (אני אפילו חותך לעצמי פורנירים בעובי 2.5 מ"מ אם אני רוצה ממש לנצל קורה יפה) שידנית הן בהחלט אפשריות, אבל טרחניות מאד. אני מעדיף לנצל את הזמן שלי לפרטים. לי יש שני מסורים, גדול וקטן, שניהם קניתי יד שניה ושידרגתי עם סטים חדשים של מיסבים (Bearings) שתומכים בלהב (משפר את איכות החיתוך פלאים. אם אתם מתעניינים בתהליך, דברו איתי). אפשר למצוא פנינות ישנות - כל מה שמשנות התשעים המוקדמות ומטה הוא בדרך כלל טוב או טוב מאד. באותה נשימה, הייתי נזהר ממכונות שלא יודעים בכלל מה מצבן, אתם לא רוצים חתול בשק. לגבי מסורים חדשים, אל תתפתו למסורים זולים. עדיף לחפש יד שניה, או להשקיע במסור ממותג טוב. אם אין לכם מסור סרט, תקפצו מידי פעם למישהו שיש לו, ותמשיכו לעבוד בבית. או שחממו את השרירים ותלמדו לפרוס ידנית :) אפשר לצפות כאן בסרטון בו אני מדגים איך אני פורס חתיכת עץ עבה לכמה פרוסות דקות.

מסורי הסרט שלי. שדרוג מערכת המיסבים שתומכים בלהב היה אחד הדברים הכי טובים שקרו להם בחיים.

למסור הזה, תוצרת אלקטרה בקום הגרמנית בשנות התשעים, הוספתי גם גובל גבוה מעץ לצורך יציבות בניסורי אורך גבוהים.

  • מקצוע עליון (מיישרת). שני בתור, ולא סתם - היכולת ליצור שטח פנים ראשוני שטוח לחלוטין, ופאה אחת ישרה ומקבילה אליו - בעניין של שניות - היא מדהימה בעיני ומהווה אבן יסוד של סגנון העבודה שלי. אני עובד הרבה עם הקומבינציה הזאת של מסור סרט+מיישרת, במיוחד כשאני פורס קורה עבה לכמה פרוסות דקות יותר. יש פוסט בבלוג שלי עם וידאו מפורט על אופן הפעולה של המקצוע העליון ואיך אני משתמש בו, כאן. גם במקרה הזה, אני עובד עם מכונות ישנות ששיפצתי - יצוקות, כבדות, משנות השבעים, עושות את העבודה.

בחזית: קומביניר של חברת לורם הצרפתית (הירוקה). באמצע: מסור שלוחן בסגנון אמריקאי (בלי עגלה) של חברת הארווי. ברקע: מקצוע עליון+תחתון (ומקדחת צד) של רובלנד (כמו הלורם גם היא משנות ה-70)

  • - מקצוע תחתון (מקצוע עובי). האח של המיישרת, יוצר שטחי פנים ישרים ומקבילים לאלה שעשינו על המיישרת. מאד נפוץ לעבוד עם מכונות משולבות (קומביניר) - מקצוע עליון+תחתון. כנסו כאן לסרטון ההמשך שמדבר על המכונה הזאת).

  • - מסור שולחן. אם תסתכלו ברוב יוצרי התוכן היום (יוטיוב למשל) מסור השולחן תופס מקום הרבה יותר גדול מאשר מסור הסרט. בסופו של דבר אני חושב שזה תלוי בסוג העבודה: האם אני עובד עם לבידים וחומרים למיניהם שהם לא עץ גולמי, ואז ברור שמסור שולחן הוא העיקרי בשבילי, או שאני עובד עם לוחות עץ גולמי ואז אין תחליף למסור סרט (אגב, זו הסיבה שאני עובד עם מסור שולחני בסגנון אמריקאי ללא עגלה- אני לרוב לא צריך אותה. קיצורי קורה ראשוניים אני עושה על מסור הסרט או המסור היפני הגדול, וממשיך משם). עם זאת, ברור שכיף להיות מסוגל לחתוך קצוות (גדעים) ישרים לחלוטין וחלקים באורכים קבועים, פעולה שמסור הסרט לא מצטיין בה במיוחד. גם אותה אפשר כמובן לבצע ידנית, אבל שוב, מסור שולחן הוא כמו שוטינג בורד ומקצוע ידני על דלק טילים :). בכל מקרה, אני עובר על הקצוות עם מקצוע ידני כדי לקבל באמת את היופי שלהם. לגבי חיתוכי אורך מקבילים (rip cut) - לפעמים אני עושה אותם על מסור השולחן עם הגובל המקביל, אבל לרוב זו שוב פעולה שאני מעדיף לעשות על מסור הסרט. כמו כן מסור השולחן הוא חיוני מאד לביצוע חיתוכים בעלי זוויות מורכבות, כמו בבניית כסאות למשל. אגב העוצמה של המסור הזה, היא גם האחראית לרוב הפציעות בנגרות, והייתי אומר שמכל המכונות אני נותן לה הכי הרבה כבוד ותשומת לב כשאני עובד.

  • - מקדחת עמוד.

  • - מקדח צד.

  • - רוטר שולחני.

  • - רוטר קטן (טרימר).


סדנת נגרות, קורס נגרות

קיבוץ משמר השרון